0.8 | תוכנית בינוי עירונית ( תב"ע)

האם יש חשיבות לקיומה של תכנית מיתאר לעיר (תב"ע).

תכנית בינוי עיר, ( תב"ע) היא תוכנית שבה מסומנים גבולות המותר והאסור של התכנון העירוני. בתב"ע ניתן לדעת את ייעודי השטחים העירוניים: מגורים, מסחר, שירותים, ציבוריים, תעשייה, פנאי, ירוק, חופים ועוד המון פרטים חשובים לגבי שטח העיר. ללא תכנית בינוי או מיתאר לעיר, יש מצב של אנרכיה וכאוס. כאשר יש תב"ע, יש הבנה מה מותר, היכן וכיצד. כאשר אין, זו קרקע פוריה לשרלטנות לפגיעה בציבור התמים, שאינו מודע לתכניות או אולי למזימות הנרקמות מתחת לפני השטח. גם אם "הכל חוקי", אין זאת אומרת שזו לא שחיתות פוליטית או חברתית.

קידום עינינים או אינטרסים צרים של קבוצות זה פגיעה בעיקרון השוויון ובעיקרון ההזדמנות השווה. כאשר מקורבים פועלים לקדם ענין צר של קבוצה אחת , הם מעניקים יתרון לקבוצה אחת על פני האחרות, לכן זו שחיתות פוליטית, כלכלית או חברתית, ואפילו אינה חוקית. השימוש החבוט במושג " הכל חוקי" אינו תקף, זו כמובן שחיתות, אמנם לא בהיבט החוקי, אבל זו עדיין שחיתות.כדי להפוך את השחיתות ללא חוקית צריך להגיע לבית המשפט, ושם יקבע המימד החוקי.

בית המשפט דן ועוסק רק בפרשנויות לחוקים שנחקקו על ידי המוסדות המוסמכים: כנסת, רשויות שלטוניות, בתי משפט. אבל המשפטנים, שהם שכירי החוק עבור יוזמי התכניות והשינויים, יודעים יותר מאשר האחרים שמוסדות החקיקה פועלים לאט ובדרך כלל מגיבים מאוחר למציאות או כאשר הם נדרשים, כאשר אדם או קבוצה מרגישים נפגעים ומצליחים לגייס את המשאבים הדרושים לתבוע. החברה בה אנו חיים היא גם מודרנית, והיא משתנה בקצב מהיר ביותר, החוק לא מצליח לחזות את המציאות לכן הוא מגיב ואינו יוזם.

בתחום העירוני, חשוב מאוד שהרשויות יקבעו את הצרכים ואת גבולות הפעילות, למשל על ידי יצירת מסגרת מוסכמת של תכנית מתאר ערונית, תב"ע.

הרשויות המקומיות לעיתים בשיתוף עם הרשויות הלאומיות מקדמות תכניות שנועדו לעצב את המציאות בהתאם להשקפת עולמם, זה בסדר, אבל בהעדר מסגרות מקובלות, מאושרות וחוקיות, רשויות אלו פועלות לכאורה בסתר, הרחק מעיני הציבור וללא שיתופו.

כדי להבין את המשמעות החריפה של הדברים האחרונים שנאמרו, ניתן לבדוק כיצד תכניות יוצאות אל הפועל, למשל באשדוד בשנים 2012-2013 התכנסה ועדה במשרד התחבורה, וועדה בעיריית אשדוד, שבהן הוחלט  ואושר לבצע תכנית לשינוי פני העיר בתחום התחבורה, reway. העיר אשדוד נבחרה להיות מודל ראשון לשדרוג רשת תחבורה המונית ציבורית וצמצום התחבורה הפרטית. מרגע ההחלטה ישבו צוותים שרטטו, תכננו וקבעו תכנית אדירת היקף. ההחלטות התקבלו כחוק, התקיימו ישיבות נערכו בחירות של אנשי מקצוע, אולי גם ההנהגה הפוליטית. במשך כ 6 שנים ישבו הצוותים על המדוכה קבעו, תכננו, אישרו, תיקצבו ועשו כל מה שצריך. דבר אחד הם לא עשו, הם לא דיווחו כראוי לציבור, הם לא שיתפו את הציבור, זה שמהלך חייו עמדו להשתנות, בכל הקשור לנסיעה ותנועה בעיר. יום בהיר אחד עיריית אשדוד הודיעה בעיתונות המקומית שכבר אחרי החגים מתחילה תכנית לשדרוג התחבורה הציבורי. מאז תחילתו של הפרויקט reway. העיר הפכה לפקק אחד ארוך ומתמשך בשעות הבוקר ובשעות אחרי הצהריים. תגובות העירייה היו אגרסיביות, מתעלמות ומזלזלות.

זה היה התהליך, כמוהו מתרחשים עוד כמה תהליכים, היכן שהחוק אינו מחייב להודיע לציבור, לשתף את הציבור, ובאיזה מידה, ההנהגה הפוליטית והפקידות המקצועית אינה עושה זאת, אינה משתפת את הציבור.
זו לא מקריות זו מדיניות.

פרויקט נוסף, שתהליך ביצועו פעל כך, הוא פרויקט שינוי פני רחוב הדולפין ברובע ד'. " הכל חוקי", הודיעו בוועדת הבניה בעיריית אשדוד, "…לפי החוק איננו חייבים להודיע…" הכוונה שתכנית המתייחסת לעד 3 דונם לא מחייבת הודעה לציבור. התכנית ברחוב הדולפין מתייחסת לשטח של כ 2 דונם. זהו כאמור פילפול משפטי שנועד למנוע התנגדות מקרב הציבור הרואה את עצמו נפגע.
תהליך החשיבה והביצוע היה הרחק מעיני הציבור, והתוצאה הייתה, שערב אחד הוצב שלט המודיע על הקמת 6 כיתות גן בקצה הרחוב. ולמחרת הגיעו כלי עבודה כבדים והחלו בעבודה. בלי שהייתה לתושבים שום ידיעה על התכנית. מתברר בעירייה ישבה ועדה של אנשי מקצוע והכינה תכנית לביצוע ההחלטות. כמובן שלא נבדקה התמונה הכללית, כמו שאוכלוסיית הרחוב ובסביבה הקרובה היא מבוגרת, אוכלוסיית הילדים בגילאי הגן היא מחצית מהממוצע באשדוד, רק 6.6% בהשוואה לכ  10% בממוצע בעיר  וב 12.5% בקרב האוכלוסייה החרדית. בסביבה הקרובה , ברדיוס של 100 מ' יהיו 13 גני ילדים, בית ספר יסודי ו2 בתי כנסת. אותה הנהגה והפקידות המקצועית לא חשבו להקים מבנה שיתאים לאוכלוסייה, אולי מרכז לאוכלוסייה הבוגרת.

פרויקטים נוספים מתוכננים ממש ברגע זה בחדרי חדרים והרחק מעיני הציבור, עד שהתכניות מבשילות מקבלות לכאורה את כל האישורים, ואז יום אחד בהיר או  מעונן התכנית יוצאת לפועל ומפתיעה את כל הסביבה, זה אינו מנהל תקין, זו מדיניות שנועדה מראש לפגוע בזכויות הבסיסיות  של תושבי העיר, זכותם של התושבים לדעת, כדי שיוכלו לבחור כיצד לפעול להסכים, להתנגד או לתבוע את העירייה ועושי דבריה.

כדי לשנות, כדי לתקן את העוולות וההתנהלות הפוגענית של העיריה והנהגת העיר כלפי התושבים יש לתכנן ולקבוע מה מותר ומה אסור.

זאת ניתן לעשות על ידי תוכנית בינוי עירונית ידועה ושקופה לציבור. שהציבור יידע בכל רגע מה עושים שליחי הציבור. עבור מי עובדים משרתי הציבור ? האם ישנם אינטרסים שונים, מנוגדים בתהליך קבלת ההחלטות ? הציבור צריך וההנהגה חייבת ליידע את הציבור על כל מהלכיה מראש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *