הדרך לבית החולים באשדוד

ערב אחד לפני יום הכיפורים מצאתי את עצמי במסע לבית חולים. בני סבל מכאבי בטן עזים. ההוראה הייתה להגיע לחדר מיון בבית חולים. עשינו אשתי ואני חושבים לאן מגיעים, בית חולים קפלן ידוע בבעיות וסיבוכים, בית חולים באשקלון נמצא ממש על הגבול,החלטנו על סמך ניסיון טוב בעבר להגיע לבית החולים אסף הרופא.

הדרך נדמתה ארוכה בעיני, במיוחד כאשר בני מתפתל מכאבי בטן עזים, נסיעה נגד התנועה רוב המכוניות חוזרות מהמרכז לערי השינה בפריפריה, ואני בדרכי מאשדוד לתל אביב ומשם לרמלה לעבר אסף הרופא.

הגענו קיבלו אותנו יפה, אחרי כ 7 שעות יצאנו רגועים יותר.

בדרך חזרה כעסתי מאוד על מקידי האוצר המסתירים נתונים במצח נחושה הן מהציבור וכנראה גם מראש הממשלה. הם פקידי האוצר אבות הכלכלה הניאו ליברלית, הם עומדים בפני הקמתו של בית חולים באשדוד. לא יאומן עיר המשרתת המוני בני אדם, כל תושביה נאלצים לבזבז בין 30 ל 50 דקות בעת צרה כדי להגיע לבית חולים, כדי לקבל טיפול רפואי. איפה השוויון ואיפה הזכויות השונות. פקידי האוצר בלי שום בושה, בלי שום תחושת אחריות ממשיכים בדרכים ציניות ללא הפסקה לדחות, למשוך,  לבזבז רק כדי שלא יוקם בית חולים באשדוד. הציטוט של פקידי האוצר, שמנקר בראשי, אם יהיו יותר בתי חולים, אז אנשים יבואו להתאשפז יותר, מעורר בי כעס….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *