1.1 רעידת האדמה המפחידה מכולן

למה רעידת אדמה עכשיו ?

מה הסיפור של רעידות האדמה, ומדוע בשנים האחרונות הנושא עלה לכותרות, כאילו אנחנו נמצאים על פתחו של בור תחתיות המאיים להתהפך ולהרעיד את כל הארץ.

האם יש מניעים מוסתרים המעלים ביתר שאת את הנושא דווקא עכשיו.
מה השתנה היום, למעט העובדה שהתרגשו עלינו כמה רעידות אדמה ?
איך זה קשור לתמ"א 38 למינה ולהתחדשות העירונית הכל כך נכספת ?

לפני שאתייחס למניעים ולאינטרסים השונים של אלו המעלים את נושא רעידות האדמה לראש שמחתנו.
הנה סקירה קצרה של הרעידות המשמעותיות שהתרחשו באיזור שלנו, ארץ ישראל, במהלך  2000 השנים האחרונות.

אם כן הראשונה התרחשה בתקופתו של המלך הורדוס, בשנת 31 לפסה"ן, העדויות הן של כותבי העיתים והן של מגלי העבר מתייחסות לרעידה חזקה שהפילה מבנים, באיזור יריחו ובקעת הירדן, לאורך הקו המכונה
השבר הסורי – אפריקאי.

השבר הסורי – אפריקאי עובר מסוריה בצפון דרך בקעת הירדן ממשיך למפרץ אילת ומשם לאפריקה. הקו הזה, הוא קו המחבר בין לוחות יבשתיים, התזוזות היבשתיות הן הסיבה לרעידות המתרחשות לאורכו. הקו הזה פעיל מאוד, כל שנה נמדדות עשרות עד מאות רעידות אדמה רובן אינן מורגשות ללא אמצעים טכנולוגיים סייסמים.

הרעידה הבאה המתועדת הן בעדויות בני התקופה והן כתוצאה מחשיפות ארכיאולוגיות, התקיימה במאה ה -8, בזמן השלטון המוסלמי בארץ ישראל. העדויות הן רבות ומגוונות, שוב מוקד ותחומי הרעידה היו בבקעת הירדן יריחו, בית שאן, טבריה, שכם והסביבה.

רעידה נוספת, על גבול העת החדשה, הייתה באמצע המאה ה -18 פגעה בטבריה, בשכם ובצפת. הרעידה הזו מתועדת יותר מכיוון שהיו די אמצעים לתיעוד, גם ללא המכון לסייסמולוגיה.

 

כדי להבין את מהותה של רעידת אדמה, צריך לבודד את הפחדים מהאינטרסים ולהבין שאף אחד גם לא הגיאולוגים וגם לא המכון לסייסמולוגיה יכולים לחזות רעידת אדמה.
הרעידה הבאה יכולה להתרחש בעוד שעה או בעוד 100 שנה.
ההתקדמות הטכנולוגית של האדם הגיעה לתחזית של דקות עד שעות מהתרחשות רעידת אדמה, ודאי כזו שתהפוך את הארץ על פניה, לכן יש לבחון את המניעים של בעלי עניין בנושא.

 

בישראל של 2018 מתקיים ניסיון מתמשך לעורר ולעודד את שוק הנדל"ן, אבל מנגד לבלום את עליית המחירים ואיתם יוקר המחיה, נראה שהמטרה מנוגדת לאמצעים.

מרגע שהמדינה החליטה על תוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, התעורר שוק הנדל"ן ליזמות מכל סוג, כיצד לחזק, כיצד לבנות היכן משתלם. אלו שאלות ש"כוחות השוק" יודעים לענות עליהן די בבירור.

בונים היכן שמשתלם.

היזמים והקבלנים הבינו את כוחות השוק ומשקיעים את מירב המאמצים לענות על הביקושים לנדל"ן ולמקסם את ריוחיהם. לגיטימי וזכותם המלאה.

המדינה מנגד, במסגרת הפרטה של כל מה שניתן, הפריטה לחלוטין את נושא הטיפול. המדינה התפטרה מתפקידה לתכנן, לפקח ולהגן על האינטרסים של הציבור. כך אנו עדים לדיונים מתמשכים בין יזמים לבין בעלי דירות. מאבקי כוחות, מעטים מהם מגיעים לבתי המשפט, אבל רובם ממשיכים להתגושש דיירים בינם לבין עצמם והיזמים מעודדים מהצד או מהחזית. נכון לעת הזו, תוכניות התמ"א 38 הן מנגנון משוכלל לנישול הדיירים מנכסיהם, שלרבים מהם אינן מעניקות שיפור כשלהו ברמת ובאיכות חייהם.

היזמים כאמור יודעים טוב יותר מהמדינה לקרוא את "כוחות השוק" והכן הם משקיעים את מירב המאמץ בבניה במרכז המדינה, גדרה – חדרה. הבעיה כאמור לא במרכז, אלא דווקא לאורך השבר הסורי-אפרקאי, זאת אומרת בפריפריה. שם הרחק בפריפריה הרחק מהעין הרחק מהלב לא הגיעו יזמים וקבלנים ומנגד המדינה ממשיכה לצפות מהצד ולהמתין. המדינה מידי פעם משדרגת את התנאים, אבל אלו רק מחזקים את המוטיבציה לבנות יותר ובאגרסיביות במרכז המדינה, שם משתלם.

אם כן, מדוע עכשיו בקייץ 2018, ב"עונת המלפפונים", נושא רעידות האדמה עולה לכותרות ?

זהו בסך הכל, עוד ניסיון של אינטרסנטים שונים לעורר את הפחדים של כולנו ולהרתם להעניק עוד תועלות ליזמים ולפטור את המדינה מתפקידה הפשוט, לדאוג לציבור במקום שכוחות השוק לא מטפלים.
במילים אחרות תפקיד המדינה לטפל ב"כשלי השוק", להפשיל את השרוולים ולייצר פתרונות לחיזוק מבנים מפני רעידת אדמה, בפריפריה, שם ורק שם יש צורך חיוני.

 

אשדוד ב 2017 עברה מהפכה

מגדל השעון

אשדוד ב 2017 עברה מהפיכה, היא התחילה ברוח של שינויים.
עיריית אשדוד החלה, בלי הודעה מראש בכמה פרוייקטים גדולים ששינו את אורח ואיכות חייהם של תושבי העיר.

אחרי חגי תשרי, פרץ פרוייקט ה reway לחיי היומיום. ככל שעבר הזמן התברר שהתוכניות היו מוכנות כבר כמה שנים, אבל בעירייה לא חשבו לקיים דיון ציבורי, לשתף את תושבי העיר בקבלת ההחלטות. בהמשך נוספו פרוייקטים נוספים, של שינוי ובניית תשתיות בכל רחבי העיר.
התחושה היא שאשדוד מנסה להצדיק את היותה עיר גדולה, בהקמת פרויקטים מגלומניים, אבל מנהיגי העיר שכחו כמה מושגים מינימליים בניהול עיר מודרנית וגדולה.
תושבי העיר היא מהותה.
עיר גדולה המורכבת מציבורים רבים ומגוונים חייבת לקיים דו שיח עם התושבים, אחרת זה יהיה מטרופולין דיקטטורי. 

מנהיגי העיר חייבים להתפכח, עיר גדולה כוללת את תושביה.
העירייה, על מנהיגיה, מתנהגת כאילו היא נמצאת במלחמה נגד תושביה, מרבית הפרויקטים לא לווו בהסברה או בהכנה של התושבים. חלק מהפרוייקטים התחיל בניגוד למינהל תקין ללא היתר כראוי, ללא שיתוף הציבור.
הפרוייקטים האלו נתפסים כפעילות גרילה תוקפנית של הערייה והעומד בראשה " עם בוקר פשטו על העיר כוחות העירייה…"

 התושבים לא נלקחו בחשבון, מנהיגי העיר מסתגרים להם בקומה חמישית בבניין העיריה ואינם מקבלים קהל. 

ראש העיר, הוא נבחר על ידי הציבור

באשדוד התארגנו קבוצות פעולה לעצור את הרס העיר או לפחות להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אבל בעירייה מודעים לחולשה בניהול, בפיקוח של העירייה עצמה לכן לא התייחסו לתושבים.

זו הייתה שנת 2017 באשדוד.

גם 2018 התחילה והמשיכה את המגמה הזו, של זילזול בתושב…

אשדוד מפתחת מודעות עירונית

בשבועות האחרונים, נראה שתושבי העיר אשדוד הרגישו על גבם את הקש העלול לשבור את גבם. עיריית אשדוד החלה בפעילות אגרסיבית לשנות את העיר ולהרוס את המרקם החברתי שנוצר בעיר מאז הקמתה.

סגירת העסקים באשדוד, היא הפעולה האחרונה בשרשרת פעולות תוקפניות של הנהגת העיר כנגד העיר ונגד תושביה, והיא עלולה להיות "הקש האחרון שישבור את גב הגמל".

אשדוד ואשדודים פעלו עד כה במין נתק, הם השאירו את ניהול העיר בידי מנהיגים שבחרו, או נכון יותר לא בחרו. הם, תושבי העיר, לא ייחסו חשיבות לבחירות לראשות העירייה ויום הבוחר הפך ליום בילוי ומנוחה. יום שנוצל למנוחה וטיול, אבל רבים לא מימשו את זכותם ואת אחריותם לבחור מנהיגים. במציאות הזו העיר אשדוד על תושביה הנפלאים יצאו כל יום לעבוד, כמחצית מהם מצאו את פרנסתם מחוץ לעיר. כך הפכה אשדוד לעיר שינה, ממנה יוצאים לעבודה ואליה חוזרים לאסוף את הילדים ולישון. כך חוזר חלילה במשך שנים רבות וארוכות. תושבי אשדוד הנהדרים פשוט הפקירו את העיר לאלו שהבינו את הפוטנציאל, אוכלוסיות ומגזרים שידעו להגיע בפקודה ליום הבוחר, לשלשל פתק ועליו רשום שמו של ראש העיר המוצע, ובפתק נוסף יכלו לבחור את הקבוצה המפלגה שתייצג אותה.

לפני כשנה החל במפתיע פרויקט ה reway, שדרוג חלק ממערכת הכבישים בעיר. הפרויקט החל במפתיע ושיבש את מהלך חייהם של רבים. זעקת התושבים, לא הצליחה לחדור את חומות הקומה החמישית בבניין העיריה בלשכתו המתפארת והמתנשאת של ראש העיר יחיאל לסרי.
דובר העיריה נשלח לדברר את העיריה, והוא בזחיחותו הציע לתושבי העיר: אם אין כביש למכוניות, שירכבו  על אופנים.

התושבים, מפריעים לו, לראש העיר…

בשנה האחרונה הציבור באשדוד הבין, שאסור להפקיר את הרחוב ואת העיר להנהגה שאינה רואה את טובת התושב, שהמדיניות שלה היא לא, לשיתוף הציבור, לא לאפשר לתושב להביע את דעתו או לקחת חלק בתהליך קבלת החלטות בעיר

במשך שנים רבות ראש העיר היה איש הגון שראה את טובת הכלל ופעל כמיטב יכולתו ליצור איזונים ובלמים. כך העיר התפתחה כאילו מעצמה. התוצאה הייתה סבירה.

במהלך השנים מאז הקמתה, אשדוד התפתחה בעיקר בתחום המסחר ובתחום הבניה למגורים וכך חיזקה יותר ויותר את מעמדה כעיר שינה. בשנות ה 90 של המאה הקודמת החל שינוי בעיר, עולים רבים הגיעו מקצווי תבל, בעיקר משאריותיה של ברית המועצות לשעבר.
בעשור האחרון, אחרי שהעולים הצליחו להתבסס בעיר ובמדינה החדשה, גילו שהפוטנציאל של העיר אינו ממומש, וודאי לא בעבורם.

העליה של שנות ה 90 הביאה כוחות רבים חדשים ויצירתיים, שחברו לכוחות מקומיים בעיקר של צעירים חסרי מנוח.
תושבי העיר גם הצעירים וגם הוותיקים וגם העולים, גילו שהעיר הנחמדה והנעימה לשפת הים התיכון נשדדת ונגנבת על ידי קבוצות מיעוט שהשכילו לנצל את חוסר המודעות העירונית ואת חוסר האחריות של האשדודי הממוצע.

מזה עשור מנהיגים את אשדוד קבוצות מיעוט, השולטים במוסדות השלטון העירוני, מועצת העיר אשדוד והנהלתה, והם, מתברר, דואגים בעיקר לציבור שבחר אותם ומקדמים בעקביות את סדר היום הפוליטי.
בלי לשים לב העיר אשדוד שינתה בתקופה הזו את פניה, והחלו להתעורר מתחים בין קבוצות שונות באשדוד. הנהגת העיר בראשות ד"ר יחיאל לסרי, החליטה לשנות. הסיסמה הנשמעת מפי פקידים שונים בעיריית אשדוד, אנחנו משנים, זכותנו לשנות. כך הצהיר מהנדס העיר דורון חזן, בועדת הבנייה המקומית, וכך אומרים פקידי עירייה נוספים.

השינויים האלו, אינם משקפים את דעת תושבי העיר, ההחלטות מתקבלות בחדרי חדרים ללא אפשרות של מי מהתושבים להשפיע על החלטת המשנות והפוגעות הן באורח חייהם של התושבים והן במרקם החברתי של העיר.

שתיקת הנהלת העירייה עברה מזמן את גבול הטעם הטוב, והיא מבטאת זילזול, ובוז לתושבי העיר.

מתברר שגם תושבי אשדוד מתחילים להתעורר, לפעול, ברשתות החברתיות, בבתי המשפט וגם ביציאה לרחובות.

הפגנות המחאה של תושבי אשדוד מזכירות יותר ויותר תהליכים של הפיכה חברתית. הנהגת העיר בעיוורונה בטיפשותה אינה מבינה את פוטנציאל ההרס שאליו היא מובילה את העיר.

פרויקט אשדוד ברשת

ב ashdodlive התחלנו בפרוייקט "אשדוד ברשת", שבו נעלה את פעילי הרשת למינהם, החל מתושבים בעלי נוכחות גבוהה ברשת ועד דפים וקבוצות העוסקים בנושאים שונים: מחאה, דאגה, תקשורת ועיתונות, פוליטיקאים, עיריית אשדוד וקבוצות נבחרות הפועלות למען תושבי העיר אשדוד.

טובת העיר אשדוד היא אוסף של טובות שונות, שאת כולן מייחד הרצון והאהבה לעיר ותושביה.

 

המחאה האזרחית המאוחדת – מחזירים את אשדוד לאשדודים

נלחמים על הבית – אשדוד

NO WAY – אשדודים הולכים בנתיב שפוי

אשדודלייב | Ashdodlive

כל מה שמפריע לי באשדוד

אשדוד חופשית

 

 

תמי אברהמי – אשדוד היום

אשדוד10 – Ashdod10

כאן דרום – אשדוד

אשדוד שלנו

עופר אשטוקר – תקשורת ועיתונות

אשדוד

אשדוד לכולנו

אשדוד בפייסבוק

הדף של הלן גלבר

תנועת אשדודים

שמעון כצנלסון

 

רפי אוליאל

גבי זולטן

סער גינזבורסקי

שמוליק דואק

יניב קקון

אייל בן שמחון

גיא סער

 

מונארט מרכז תרבות

המשכן לאומנויות הבמה

מרכז כיוונים אשדוד

עיריית אשדוד – הדף הרשמי

תיירות אשדוד

מועדון ספורט אשדוד – הדף הרשמי

Maccabi Ironi Ashdod – מכבי עירוני אשדוד

תרבות אשדוד

קונסרבטוריון העירוני אקדמא אשדוד

התזמורת הסימפונית אשדוד

התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד – The Israeli Andalusian Orchestra

Ashdod Art Museum מוזיאון אשדוד לאמנות

גולשי אשדוד – Ashdod Surfers

מינהלת רובע ט' והרובע המיוחד – עיריית אשדוד

מינהלת רבעים סיטי ומרינה – עיריית אשדוד

עיריית אשדוד מינהלת טו' טז' יז'

בית החולים הציבורי אסותא אשדוד

נמל אשדוד – Ashdod Port

כל מי שמעוניין לחבר ולקשר את הפעילות שלו ברשת, אצלנו באתר אשדודלייב  מוזמן לבקש פה בתגובה למטה.

ראש העיר אשדוד, האם פתחת במלחמה נגד תושבי העיר

אשדוד, האם אשדוד תוביל את המאבק הציבורי נגד התעלמות המנהיגות הנבחרת מתושבי הערים ובאזרחי המדינה ?
 
לא ניתן להפריד את הדת מהמדינה, זהו ערך יסודי של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
 
אבל…
הדת צריכה להיות עניינו האישי של האזרח, המרחב הציבורי חייב לשקף את הציבור כולו, כל מרחב ציבורי מוגדר על ידי קבוצות ציבוריות.
לכל מרחב ציבורי יש את הציבור שלו.
יום השבת הוא יום חשוב ומיוחד שכל ציבור מנהיג בו את הכללים שלו במרחב הציבורי שלו. שלו ולא במרחבים ציבוריים אחרים.
 
במהלך כ 70 שנות המדינה המאבק על אופיה של המדינה לא פסק לרגע, גם בתחום הדתי המאבק לא פסק מעולם.
 
אבל…
נקבעו כללים ומנהגים, נקבעו מרחבים ציבוריים, הוגדרו תחומים במהלך השנים. הכללים והמנהגים האלו התקבעו ויש להם משמעות חשובה. המרחבים האלו נוצרו והתפתחו כי החברה הישראלית היא חברה חיה, נושמת, בועטת ויוצרת, אין דרך לעצור את ההתפתחות.
 
המנהיגות באשדוד, בערים אחרות וגם המנהיגות הלאומית חייבות להבין ולאפשר את ההתפתחות ולא לנסות לכפות ולהרחיב את המפריד בחברה הישראלית.
 
הסכם הסטטוס-קוו, שנחתם בין דויד בן גוריון למנהיגי אגדות ישראל לפני הקמת המדינה, הוא קו-מנחה. קו גבול המאפשר את הקיום ביחד, לכן אין אפשרות להפריד את הדת מהמדינה.
 
אבל…
תנו לחיים להמשיך ולהתפתח, לא ניתן לכפות את ההפרדה.
אסור להם, למנהיגים, למשל ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי למלא פיו מיים.
ראש העיר חייב לייצג את כל התושבים באשדוד לא רק את חברי מועצת העיר שנמצאים איתו בקואליציה. ראש העיר יחיאל לסרי, אינו יכול להזניח את שאר התושבים. כל תושבי העיר אשדוד הם אשדודים.
 
ראש העיר יחיאל לסרי !
הגיע זמן שתפגין מנהיגות, שתפגוש את התושבים, שתקשיב לתושבים, שתשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. מעשיך בשנתיים האחרונות מבטאים זילזול בתושבי העיר.
 
ראש העיר יחיאל לסרי וחבריך להנהגת העיר, האם פתחת במלחמה נגד תושבי העיר ?

אשדוד | בחירות עירוניות 2019

בשנה הבאה יתקיימו הבחירות המוניציפליות, באשדוד. כמו בערים רבות, גם באשדוד הרחובות רוחשים,ישנם שינויים וחידושים רבים, רבים מתושבי העיר הפכו להיות מעורבים יותר ממה שזכור בשנים האחרונות.

התחדשות עירונית ? 

לא כולם אוהבים את התחדשות הזו. לכן ניתן לראות כיצד גם באשדוד גם בערים אחרות, קם  במהירות מטה מאבק עירוני, כזה המנסה לגרום למפלגות ולמנהיגים הפוטנציאלים, לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות העירוניות. כידוע התנהלות הרשות המקומית מעניינת את התושבים, שכן מדובר על איכות החיים הבסיסית ביותר. הרשות המקומית, המועצה או העירייה שולטת במשאבים אדירים והיא קובעת את סדר העדיפויות, לאן להפנות משאבים, מי הן האוכלוסיות או השכונות שבהן נדרשת השקעה, פיתוח או שיפור.

הבחירות לעיריות, אמנם מתקיימות פעם ב 4 שנים, אבל ההחלטות והשינויים בעיר מתקבלים במהלך כל התקופה. לכן הדרישה הבסיסית לשתף את הציבור, לא רק שהיא צודקת היא הוגנת והיא מחויבת המציאות.

לרשויות המקומיות, כאמור יש סמכות רחבה מאוד, כמוכן יש מינעד רחב מאוד של "שטח אפור", זאת אומרת המון מקום לשיקול דעת ולפרשנויות של עו"ד גדולים וחשובים. מתברר לאחרונה, במיוחד לאור תכניות ופרויקטים ברמה הלאומית, שלעירייה, לרשות המקומית יש סמכות לקבל או לדחות פרויקטים או השקעות שהמדינה מחליטה להוציא לפועל.

לעירייה יש עוצמה אדירה והיא אינה מהססת להשתמש בו

 הציבור מבין, היום, מעט באיחור שלרשות המקומית יש שיקול דעת וסמכויות נרחבות מאוד. הרכב המועצה העירונית באשדוד הוא כזה המאפשר לראש העיר, בעזרת הקואליציה שגיבש אפשרויות בלתי מוגבלות ליזום, לשנות, לחדש, להרוס ללא שום צורך לקבל אישור או לשתף את הציבור. רבות מההחלטות מתקבלות בדרך פורמלית, אבל הרחק מעיני הציבור. גרוע יותר המרחק בין קבלת ההחלטות  לבין ההוצאה לפועל של ההחלטות  רב ביותר, עד כדי שנים. כך הציבור פשוט מורדם ואינו מצליח לקשר בין ההחלטה לביצוע. תחושת אי האמון במנהיגי העיר הנבחרים נפגעת, מסכלת ומעוררת את הציבור להביע את מחאתו.

היום, שנה לפני הבחירות, מתחילות להתארגן קבוצות שונות, המפלגות בקואליציה מנסות לשפר עמדות, לחזק את מעמדן לקראת הבחירות.
מפלגות ומועמדים פועלים לגייס תמיכה לחבור למועמדים נוספים כדי לקדם את מעמדם. מפלגות מתחילות לחזק את בסיסי התמיכה שלהם במפגני כוח, או בערבי יחד שנועד "לספור את החיילים" לקראת הבחירות.

ערב דיון של תנועת אשדודים 26/11/2017

בתחילת השבוע באולם מקומי נאספו כמה מאות של תושבים מהעיר אשדוד. במבט חטוף נראה היה אוסף של אנשים שהקשר בינהם הוא מקרי ביותר, ככל שנמשך הערב הפרצופים הפכו למוכרים יותר.

יריית הפתיחה למרוץ לעיריית אשדוד נורתה, אומנם הרף הונמך, המטרה המוצהרת,היא כניסה למועצת העיר.
לא נאמרה, לפחות לא במפורש, המילה ראשות העיר.

בערב הזה צוין, בין היתר, יום השנה החמישי להקמת התנועה, נערכו שולחנות דיון לפי נושאים שונים, נרשמו מטרות שאיפות, כוונות לקראת בניית תכנית עבודה לשנים הבאות, וגם הכנות לבחירות הקרבות.

זו לא טעות זו מדיניות, לא לשתף את הציבור

תהליך קבלת ההחלטות בישראל גם במערכת הפוליטית העירונית, הוא די עקום,פרויקטים מתוכננים כמה שנים מראש, הרחק מעיני הציבור, כמעט במחשכים ואחרי כמה שנים  מוצאים את דרכם למציאות בהפתעה גמורה.

בשלב הרעיוני המוקדם, המדינה מנהלת משא ומתן, מבטיחה הבטחות שונות לרשויות המקומיות ומקבלת אישור כללי כחוק, בהצבעה במליאה המועצה המקומית.האישור הכללי הזה מתקבל בשלב כל כך מוקדם שרבים מחברי המועצה המקומית או נציגי הציבור לא מבינים לחלוטין הן את הפרויקט והן את התהליך הארוך והמורכב לביצוע.

בשלב התכנון, יושבות וועדות במשרדי הממשלה בדרך כלל משרד הפנים ומשרד האוצר ובמשרדים הרלבנטים. הם פשוט מנהלים את התהליך, ככל הנראה בהתאם לחוקים ולסטנדרטים, בסופו של תהליך, שנמשך שנים רבות 3-8 שנים.

שלב השכנוע, כדי לפתות את הרשות המקומית, לעיתים המדינה מעבירה תקציבים ייעודיים לפרויקטים החשובים לרשות המקומית. תקציבים אלו נכנסים לתקציב העירייה מתוך תכנון ומחשבה שהאישורים הסופיים יאושרו ברשות המקומית.

דוגמאות לכך:

  • פרויקט ה reway באשדוד קיבל אישור רעיוני ב 2012/13 ויצא לפועל ב 2017.
  • הסכם הגג באשדוד, לפני אישורו במועצת העיר ( האישור היה אמור להתקבל באוגוסט 2017, ונדחה מעט בעקבות התנגדות התושבים ובסיוע של בית המשפט),  המדינה כבר העבירה סכום של כ 800 מיליון ש"ח שנכנס לתקציב 2017.

שלב הביצוע, בוקר אחד בהיר, לפעמים ימים ספורים לפני כן ישנן הודעות, מתחיל ביצוע בפועל של הפרויקט, העיר נסגרת, כבישים נחסמים, פקקים מצטברים הגיהנום מתחיל. תושבי העיר מגלים שהפכו להם את חייהם ביום אחד, כמעט ללא הכנה, כמו טיפול בהלם. הציבור מגלה שהשינוי הזה, הולך ללוות את יומם לא שבוע ולא חודש, כמה שנים. פרויקט reway באשדוד מתוכנן להתבצע במשך שנתיים.

התהליך הזה גורם לתרעומת ותסכול אדירים בקרב הציבור, הן על חוסר ההתייחסות אליו, הן על חוסר שיתופו בתהליכי קבלת ההחלטות, הן בזלזול המופגן של מנהיגי העיר, הן בחוסר אמפתיה לקשיים האדירים שהתושבים נאלצים לסבול.

בתהליך הזה יש מימד גדול מאוד של הימור וזחיחות דעת, ראש העיר מתכנן לסיים את הפרויקט לפני הבחירות ב2019. 

אם הפרויקט יסתיים בהצלחה, הוא, ראש העיר יקנה את עולמו מחדש, אם לא יסתיים הפרויקט זעמו של הציבור יסלק אותו מהקומה החמישית בבניין העיריה. הקומה החמישית, שם ממוקמת לשכת ראש העיר לא ראתה את הציבור כמה שנים, עובדה המגבירה עוד יותר את התסכול והזעם כלפיו.

הבחירות בפתח, וכמו שנכתב מועמדים ומפלגות מתחילות להתארגן לקרב חייהן, עם כל הכעס כלפי העיריה ופרנסיה, ניתן לראות גל של התעוררות, יותר תושבים החליטו לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות, הן בהצטרפות לעשייה פוליטית והן עם שאיפה לצאת ולבחור ביום הבוחר.

 

1.0 תמ"א 38 מנגנון לנישול הדיירים

התדמית של פרויקט תמ"א 38 כניצחון לכולם (win win situation) הוא מטעה בלשון המעטה. למעשה זהו מנגנון משוכלל שנועד לגנוב ולנשל את הדיירים מרכושם.

כדי להבין את המשמעויות הנסתרות של תמ"א 38 למינהו, יש לבחון את ההשפעות של הפרויקט על מי שקשור אליו. מי מרוויח ומי מפסיד.

 

כמו שנכתב על ידנו בעבר, פרויקט תמ"א 38, או בשם החדש והמכובס "התחדשות עירונית", זהו פרויקט המעניק לבעלי ההון מאות מ"ר וקרקע בחינם, לבניית דירות חדשות, ומעניק לבעלי הדירות אפשרות לשדרג את דירותיהם. הנכסים מעלים את ערכם על ידי חיזוק היסודות, שיפוץ החזית, הכנסת טכנולוגיה חדשה בחלק מהדירה, הוספת קומות, הוספת מעלית, הגדלת הדירה בעשרות מ"ר בודדים וככל הנראה גם העלאת ערך הדירה.

פרויקט תמ"א 38 או התחדשות עירונית הוא מנגנון
לנישול והשתלטות על נכסי הדיירים.

חשוב להבין שבעלי הדירות אינם מקבלים תמורה ממשית, כסף ביד. מימוש התמורה מחייב מכירת הנכס. במילים אחרות הפיתוי לבעלי הדירה הוא בפיתוח, שדרוג הדירה ובסופו של הפרויקט, העלאת ערך הנכס.

אם לחלק מ
בעלי הנכסים, אין ולא היו אפשרויות כלכליות מלכתחילה
(מוחלשים מבחינה כלכלית וחברתית ), הרי שבסופו של הפרויקט הם יצטרכו לשלם כפול ויותר ממה ששילמו לפניכן על התחזוקה השוטפת של הנכס. אם כך, נוצר מסלול המחייב את בעלי הנכסים, שהעבירו חלק ניכר מזכויותיהם לידי היזמים, לעזוב ולמכור את רכושם ולעבור למקום אחר באותה רמה שבה חיו לפני הפרויקט.

אמנם, רעיון  ההתחדשות העירונית, נשמע טוב, אפילו טוב מאוד, אם כן, מדוע במשך כ 15 שנה רק 1-2% מהמבנים בעלי הפוטנציאל נכנסו לפרויקט תמ"א 38 ?

התשובה המידית, היא שכוחות השוק, כנראה יודעים דבר או שניים.
זה לא מאוד משתלם. לא ליזמים, לא לבעלי הדירות ולא בלרשויות, וודאי לא בפריפריה.

מדוע ערים רבות מקדמות את הפרויקטים האלו, האם לא בדקו את הערכים. את מי משרתים ראשי הרשויות, את התושבים, את העיר או את בעלי ההון ?

 

0.9 הסכם גג באשדוד

אשדוד מצטרפת למאבק הארצי נגד תכניות הבנייה בערים

תושבי אשדוד מאחדים כוחות עם תושבים בערים רבות בישראל, ויוצאים למאבק נגד מוסדות התכנון והבניה. ערים נוספות שהצטרפו למטה המאבק ארצי הן: נתניה, הרצליה, כפר סבא, הוד השרון, אשדוד, רמת השרון, פתח תקוה, קרית אונו, תל אביב, באר יעקב, נהריה וכן המועצה המקומית עמק חפר.

הקמת הממשלה הנוכחית, לוותה בתהליכים רבים של שינוי, כאשר יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, הצליח לרכז סמכויות רבות, כדי לממש את סדר היום של מפלגתו כולנו. כחלון למד מניסיונו הכושל של יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד, שלא הצליח להבטיח את מימוש סדר היום שהבטיח. 

הזרוע הביצועית היעילה ביותר בישראל

משה כחלון קיבל את משרד האוצר, הוא הצליח לרכז תחת משרתו סמכויות רבות, בין היתר את האחריות על מנהל מקרקעי ישראל, על היחידות במשרד הפנים האחריות על תהליכי התכנון והבנייה. כך הצליח ליצור את הזרוע הביצועית החזקה ביותר במשק הישראלי, את משרד האוצר.

שיתוף הפעולה  של "פקידי האוצר" עם הרשויות המקומיות, הפכו את ראשי הערים בישראל לזרוע הביצועית של המדינה, של מוסדות התכנון וביחד, הם פועלים במרץ רב כדי לקדם תכניות להתמודדות עם בעיית הדיור בישראל: הפרויקטים של שר האוצר: "מחיר למשכן", בו מתקיימות הגרלות הקובעות את הזכאות לדירות ברחבי הארץ. כחלון כשר אוצר קושר את ראשי הערים ב "הסכמי גג" המעניקים חבילות מאוד מפתות לעיריות, למשל אשדוד,  שיתחייבו לבנות בהיקפים גדולים מאוד. חבילות ההטבות כוללות: תקציבים מוגדלים, תוספת שטח לעיר וסיוע בפרויקטים החשובים לעיר: חינוך, תשתיות, מבני ציבור, תעשייה ועוד.

לא, לשיתוף הציבור, זו המדיניות.

לצד התועלות שהערים מקבלות, יש התנגדות עזה של תושבי הערים להסכמי הגג, המאיימים על איכות חיי התושבים, מאיימים לשנות את אופי הערים ללא דיון ציבורי. מתברר שהסכמי הגג, נידונים זמן רב ללא ידיעת הציבור. העירייות קיבלו כבר מקדמה בתקציבהן על חשבון הסכמי הגג, כפי שניתן לראות בתקציבי העיריות ל 2017. למשל תקציב העיר אשדוד שהוגש ב 4/1/2017, כולל סעיפים בסכום כולל של למעלה מ 850 מיליון ש"ח לפרויקטים שונים

לאחרונה החלה התקוממות עירונית, והיא מקיפה את תושבי הערים: באשדוד, בפתח תקווה, בראש העין, קרית גת המתגייסים למאבק .  תושבים בערים אלו עתרו לבית המשפט נגד מימוש הסכמי הגג, במיוחד לאור המדיניות של המדינה דרך ראשי הערים, שלא לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. בעיר אשדוד, התכנסה הנהלת העיר לאשר את הסכם הגג, בהודעה מוקדמת של שבוע בלבד. בית המשפט חייב את העירייה לקיים דיון נוסף ולהעביר את פרטי ההסכם לעותרים: חברי אופוזיציה, תושבי העיר והחברה להגנת הטבע.

ניתן לראות שמאבק תושבי הערים בישראל נמצא בראשיתו, אבל התעוררות הציבורית, ההתגייסות של תושבים וארגונים בגיבוי בית המשפט ממלאות את מפרשי המאבק האזרחי. האם ישראל נמצאת בשלב נוסף של המאבק לצדק חברתי, שסחף ב  2011 את שכבות הביניים בישראל.
המהפכה, כאמור, בתחילתה, אבל ימים יגידו מה יהיה בסופו של
"הקייץ הישראלי 2017".

מדיניות קבלת ההחלטות בעיריית אשדוד

מעקב אחרי תהליך קבלת ההחלטות של העיר אשדוד, מבהיר שהמדיניות היא לקבל החלטות ללא הפרעה, לבד במחשכי קומה חמישית של בניין העיריה המרשים. הזמנת אנשי שלומנו, לקבל החלטה, ללא מעורבות הציבור, ללא שיתוף וללא אפשרות להתנגד. התחלת ביצוע העבודות לפני קבלת ההיתרים הדרושים מתוך הבנה שניתן בוועדת הבניה המקומית לאשר כל מה שהעירייה רוצה. המדיניות הזו נבחנה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, שהחליט להעביר את קבלת ההחלטות לוועדה בניה מחוזית. המדינה דרך היועמ"ש, לא סומכים על קבלת ההחלטות של עיריית אשדוד.
למה שהתושבים יסמכו על קבלת ההחלטות שלך הנהגה שהחליטה כמדיניות לא לשתף את הציבור.

דוגמה לתהליך קבלת החלטות של החברה העירונית אשדוד, שהיא חברה בבעלות מלאה של עיריית אשדוד ולכן גם לתושביה.

לפני כמה שנים, ב 2010, מישהו בעירייה חשב על רעיון טוב. להקים חניון למשאיות, כדי שלא יחנו לאורך רחובות העיר.
הוזמן סקר ממשרד רו"ח, לבדוק, מה שצריך לבדוק: עלויות, תחזוקה, יעילות, כדאיות כלכלית וכל מה שצריך… בסדר גמור, כמתבקש.

מבצעי הסקר הגיעו למסקנה נחרצת:

אין כדאיות כלכלית, הפרוייקט לא יניב רווחים,
ההיפך, הפרוייקט יניב הפסדים.

את ההמלצה הזו, הסבירו ופירטו: אין תחבורה ציבורית נגישה למקום, יש צורך בביצוע עבודות אחזקה שוטפות ויקרות. מה הייתה תגובת החברה ?

ממש כמו בעיר חלם.

תשובת מנכ"ל חפ"א למבקר בדו"ח ביקורת מיוחד – אפריל 2015: " המכרז לביצוע העבודות, כבר יצא,  ואפילו יש צו להתחלת העבודות לקבלן הזוכה"

זו הייתה החלטה של המנכ"ל הקודם " לפני שמנכ"ל החברה מונה לתפקידו. לא ניתן לשנות את מקום החניון ואת אופן הפעלתו"

מנכ"ל חפ"א הציע להקים חניון לרכב פרטי שישמש את נהגי המשאיות.

הערת מבקר העירייה, מילים רשומות בדו"ח ביקורת מוסתר, את מי זה מעניין.

" על העירייה היה ליזום סקר היתכנות עוד לפני תחילת ביצוע העבודות, ולא במועד המאוחר שבו הוא נעשה."

 

דו"ח ביקורת מיוחד- אפריל 2015
דו"ח ביקורת מיוחד- אפריל 2015

ההתנהלות הזו נשמעת לכם מוכרת ?
נכון מאוד. זו המדיניות של עיריית אשדוד, קודם מחליטים, מתחילים לבצע, לא מקבלים אישורים, לא מקשיבים לציבור, לא מאפשרים לתושבים להתנגד.
שאף אחד לא יפריע, שאף אחד לא יערער על ההחלטות, רחוק מעין הציבור ובלי שיתוף הציבור. 

חלק מהפרויקטים הגדולים והקטנים שעיריית אשדוד הוציאה לפועל בשנים האחרונות פעלו בדיוק בתהליך דומה של קבלת החלטות: פרויקט reway, תוכנן ומתבצע ללא שיתוף הציבור, רק בהחלטה מנהלתית של הנהלת העיריה. ללא שיתוף מועצת העיר, ללא שיתוף הציבור ללא שום דיון משמעותי.
להזכיר, ההחלטה על פרויקט ה reway התקבלה ב 2012 ותחילת ביצוע העבודה  רק ב 2017. זה לא שיתוף הציבור.
פרויקט הקמת 6 כיתות גן ברחוב הדולפין, החל בוקר אחד בלי שום הודעה מוקדמת, בלי שום שיתוף הציבור. כאשר תושבי הרחוב התארגנו ובעזרת עו"ד מאלצים את העירייה לקיים מינהל תקין. וועדת הבניה המקומית, זו שהיועץ המשפטי לממשלה שלל ממנה דיונים וקבלת החלטות מרמה מסוימת, וחייב את העירייה לקבל אישור מוועדת בניה מחוזית. היועמ"ש לא סומך על תהליכי קבלת החלטות באשדוד. התושבים צריכים להיות מודאגים.

זו, לא טעות, זו מדיניות.

זו לא שחיתות חוקית, אבל זו מדיניות של העירייה, חובה לאלץ את העיריה והנהגתה לנהל דיון ציבורי למען העיר ותושביה.
העירייה החליטה להאבק בתושביה, זו המדיניות.

דרך קבלת ההחלטות הזו, היא המדיניות של עיריית אשדוד, והיא ממשיכה להתקיים.
בימים האחרונים הנהלת העיר (חברי הקואליציה העירונית) התכנסה כדי להחליט על פרויקט ענק ומגלומני, של העיריה והעומד בראשה, להקים 30 אלף יחידות דיור בעיר. כיום יש בעיר אשדוד כ 65 אלף יחידות דיור. המשמעות של המספרים האלו, היא, שהעיר תידחס ותצופף יותר.
כבר היום, הצפיפות באשדוד, היא הגבוהה ביותר בישראל
(30 אלף איש לקמ"ר בנוי) בערים הגדולות בישראל. עם אישור הפרוייקט העיר תגדל יותר. 

אם טובת התושבים והעיר לנגד עיניה של הנהגת העיר, עליה לפעול להגדלת שטח העיר, על חשבון השטחים החקלאים של המועצות האזוריות בסביבה.

 

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית

טיפול פסיכולוגי בגיל עשרים ומשהו

גיל עשרים ומשהו הוא גיל חשוב. זהו גיל שבו לוקחים החלטות גדולות לגבי החיים: מה ללמוד, במה לעבוד, כמה לחסוך ועם מי להינשא (ועם מי לא). גיל עשרים הוא גיל שבו אתה כבר לא בחסות הוריך, אבל בכל זאת הם משמשים לך משענת, ברמה כזו או אחרת.

בגיל עשרים ומשהו אתה בעצם בפעם הראשונה יוצא באמת אל העולם לבד. במובן מסויים, בגיל עשרים אתה בוגר מאוד, אבל אתה גם מאוד חדש בעולם המבוגרים. אתה בעצם, הכי צעיר שם…

בגיל עשרים ומשהו יש הרבה יותר בחירות מאשר בגיל העשרה לגבי לימודים, עבודה, זוגיות, מגורים כספים ועוד. הבחירות האלו הן מאוד מבלבלות, ויוצרות את הצורך לקחת החלטות. יחד עם זה, הבחירות האלו יכולות לאפשר לך לעמוד באתגרים קשים, ולהשיג הישגים חשובים.

ומדוע אני כותבת היום על גיל עשרים ומשהו?

אני כותבת על הגיל הזה, משום שהרבה צעירים בגיל הזה נוטים להגיע לטיפול פסיכולוגי אישי. מבחינתי, אני מנסה להבין מדוע הם פונים כל-כך הרבה לטיפול פסיכולוגי אישי בגיל הזה.

והתשובה הברורה שאני משיבה לעצמי היא, שבאמת בגיל הזה, אנחנו לראשונה עושים את צעדינו לבד בעולם המבוגרים. כל מה שעשינו עד עכשיו – עשינו כילדים של ההורים שלנו: גרנו אצלם, הקשבנו להם (או לא), חיינו בזכות הכסף שלהם, למדנו בבתי-הספר שהם רשמו אותנו.

בגיל עשרים ומשהו אנחנו עצמאיים יותר, והעצמאות הזו היא לא קלה.

העצמאות הזו דורשת מאיתנו יכולות, שלא תמיד יש לנו. היא מאתגרת, אבל גם מקשה.

ואני חושבת על צעירים וצעירות שהגיעו אלי לטיפול פסיכולוגי בגיל הזה, ועד כמה אני מרגישה שהם השתמשו היטב בטיפול הפסיכולוגי. עד כמה הטיפול הפסיכולוגי עזר להם לפרוש ולהבין באופן ברור מהם הקשיים שבפניהם הם עומדים. הטיפול נתן להם אוזן קשבת נייטרלית ומקצועית, שבפניה הם פרשו בחופשיות את קשייהם.

והטיפול הפסיכולוגי גם דרש מהם לענות על שאלות חשובות: מה אני באמת רוצה מחיי? מה מעניין אותי? מה אני אוהב באמת? איזו זוגיות אני רוצה שתהיה לי, ומתי?

והטיפול הפסיכולוגי גם הציב אותם בפני חולשות שלהם, שעד עכשיו הם איכשהוא הסתדרו איתן (או לא), אבל עכשיו הם בוגרים יותר להתמודד איתן, ולהשתדל לרכך אותן. הם היו צריכים להתמודד עם חולשות כמו: קושי לבחור ולקחת החלטות, קושי להבין מה אני רוצה, קושי להתמיד, פרפקציוניזם, ביקורתיות, רגישות-יתר ועוד.

אבל דווקא הדיבור הפתוח, החופשי, שנוצר בטיפול סביב החולשות שלהם – חיזק  אותם. לדבר על החולשות זה לא אומר למחוק אותן מיד. אבל זה אומר להכיר בהן, לזהות אותן ללמוד דרכי התמודדות איתן.

אני לא רוצה להאריך ברשימה הזו יותר מדי, למרות שיכולתי לכתוב הרבה על הטיפול הפסיכולוגי בגיל עשרים ומשהו. אני רוצה שהרשימה תהיה קריאה עבור בני הגיל הזה, שחושבים על אפשרות לטיפול פסיכולוגי אישי. אני רוצה שהרשימה הזו תעזור להם להבין שטיפול פסיכולוגי אישי בגיל הזה יכול לתרום להם המון.

אז בהצלחה לבני העשרים ומשהו, ובהצלחה גם להוריהם ולכל המלוים שלהם, שלרוב מלוים אותם בדאגה, באהבה וברצון לעזור לעבור את הגיל הזה בהצלחה – עד כמה שניתן.

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית מנוסה, המתגוררת ועובדת באשדוד. מטפלת במבוגרים, מתבגרים וילדים, בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.

טל.: 08-8659590 אימייל: rachelbada@gmail.com

לאתר:  www.hargasha-tova.com