מהן התכונות הראויות לראש עיר או מנהיג

מה עושה אדם למנהיג היכולות וההישגים האישיים או תכונות אחרות, למשל כריזמה, קבלה באהבה את התפקיד, לשרת את הציבור.
כדי לענות על השאלה הזו, יש מקום לבחון מקרים של ראשי ערים או מנהיגים הראויים לתפקידם.

בבאר שבע, מכהן רוביק דנילוביץ כראש עיר, ועל פני הדברים נראה שתושבי עירו אוהבים אותו ושבעי רצון ממילוי תפקידו.

בתל אביב, עיר ענקית, כמעט מדינה, מכהן בה רון חולדאי כראש עיר. הוא מכהן כבר כמה קדנציות, אמנם יש כמה מועמדים המנסים להתמודד מולו, אבל אף אחד לר ממש נושף בעורפו.

באשדוד, ראש העיר הוא יחיאל לסרי, 10 שנים הוא בתפקיד, ונראה שהציבור באשדוד מאס בו, רבים ממש נושפים בעורפו, מתמודדים ואולי גם בתוך ביתו הפוליטי.

מהם ההבדלים בין השלושה ?

כל אחד מהם הביא איתו היסטוריה של פעילות, כל אחד מתנהל בדרך ייחודית לו, כל אחד בעל יכולות והישגים אישיים משמעותיים.

דנילוביץ, היה פעיל פוליטי צעיר שטיפס אודות לכריזמה וליכולת האישית. הוא מוערך מאוד בקרב ציבור בוחריו. נראה שההערכה כלפיו היא תוצאה ישירה של פעולות למען הציבור, גם במחיר של חיכוך עם בסיסי הכוח במדינה. טובת באר שבע היא לנגד עיניו.

חולדאי, שנים רבות היה איש צבא, פשט מדים ונכנס לפעילות אזרחית מלוא הקיטור. הוא התחכך בציבור התל אביבי כמנהל תיכון, הרגיש את הצרכים של תושבי העיר, וכאשר המדינה לא נתנה מענה לבעיות תל אביביות, לא חשש לייצר פתרונות מקומיים, הן בתחום הדיור המוזל והן בתחום החינוך. זו הסיבה שחולדאי מכהן כבר 4 קדנציות.

יחיאל לסרי, באשדוד מילא תפקידים רבים, בהיבט האישי, הוא בעל כישורים רבים, איש צבא, רופא, פוליטיקאי. כראש עיר הוא דמות די חיוורת, לכן ההתנגדות אליו גברה מאוד.

מה גרם לדמויות האלו למצב את עצמם ופעילותם, כפי שתואר פה ?

מהתיאור הזה, בולטים חולדאי ודנילוביץ בהיבט האישי, שניהם מנהיגים של אנשים, מעבר ליכולות ולהישגים האישיים, הם ניחנו ביכולות חברתיות וריגשיות.
שני ראשי הערים האלו שומרים ומטפחים את הקשר האישי עם הציבור, הם לא רק מנהלי עיר הם מנהיגים, שאינם חוששים להצטופף בקרב התושבים, דלתות לשכותיהם פתוחות באופן קבוע לתושבי העיר. הם מתחככים בציבור באופן טבעי, עושה רושם שהם גם נהנים מכך.

מה עושה את לסרי מאשדוד למה שהוא ?

יכולותיו וכישוריו האישיים הובילו ואיפשרו לו להתקדם, אבל נראה שמבחינה רגשית וחברתית חסרה לו האינטלגנציה הדרושה.

לסרי רואה בציבור, בתושבים גורם המפריע לו בעבודה, הציבור מעיק עליו, הוא לא אוהב את המגע עם התושבים, למען האמת, נראה שהוא ממש סובל וסולד מאנשים.
לשכתו הייתה ועודנה סגורה לציבור, כבר כמה שנים הוא נמנע מהתחככות בעם, יש לו נציגים ושומרים המסננים את סביבתו.

כיום כחודשיים לפני מועד הבחירות, ב 30.10.2018, לסרי כמעט שלא נראה בציבור. 

במקרים הבודדים שלסרי נראה בציבור, הוא מתייצב אחרי עמדת נואם ולפני לוח מודעות המתאר אותו.
יש ניגוד חריף בין הפרסום האישי, של דמותו הניבטת משלטים ענקיים הפזורים ברחבי העיר לבין המציאות הזו, שבה הוא נחבא מהציבור.

אם חוזרים לשאלה בראשית הדברים, ניתן להבין שלא הכישורים והיכולות האישיים הם התכונות הראויות למנהיג, לראש עיר, אלה דווקא הכישורים החברתיים והרגשיים.

אלו התכונות העושות את המנהיג למקובל ואהוד על הציבור.

אם כן כאשר אנו מתייצבים לבחור את המועמד לראשות העיר, עלינו לבחון את הכריזמה האישית, את היכולת להצטופף בתושבים, לפגוש את התושב בגובה העיניים,לא דרך מסכים ופלקטים.

יותר מכך, הכישורים האישיים של העבר: השכלה, תפקידים, יכולת, ושאר ההישגים, לא הם המנבאים את הצלחתו בתפקיד.

עם כל הכבוד לתואר דוקטור, רופא, עורך דין, מנהל או רואה חשבון…

זה לא מה שדרוש כדי להיות ראש עיר טוב.

ראש עיר טוב, הוא זה הרואה בתושב שותף, זה שאוהב את התושב, זה הזמין לאנשים ולא חושש ומסתגר.

ראש עיר חושש ומסתגר, נאלץ לבדוק כיצד כל החלטה ופעולה שלו משמרת את כוחו, ולכן טבעי שהוא נתון ללחץ, הוא משנה את דעתו בנקל, הוא מוציא לפועל מדיניות של אחרים. הוא נתמך על ידי בעלי עניין.

הציבור שהוא החכם ביותר, מרגיש מבין  ויודע מי מתאים להיות ראש העיר שלו, ידע לקבל את ההחלטה הטוב בשביל התושבים.

לכן ביום הבחירות, כולם מתייצבים, כולם בוחרים את ראש העיר הראוי, לא להתרשם מתעודות העבר, רק מהפעולות לטובת הציבור.

אשדוד חייבת להיות מטרופולין

אשדוד כמטרופולין היא האינטרס של תושבי הסביבה להתפתחות

באיזור גוש דן מתקיים ויכוח על צדק חלוקתי. תל אביב מרכזת סביבה פעילות כלכלית חברתית ותרבותית עניפה מאוד. ערי הסביבה הם חלק מרכזי מציבור המשתמשים בשירותיה של העיר. נשאלת השאלה, האם ערים אלו זכאיות לחלוקת התועלות של העיר תל אביב?
חלק לגמרי לא מבוטל ממשתמשי שירותי העיר, הן ערי הסביבה. ערים אלו  יוצרות ערך מוסף לפעילות העניפה של העיר. במקרה של תל אביב ניתן להגדיר את ציבור המשתמשים לא רק במסגרת הערים אלה להגדיר את האיזור כולו כמטרופולין אחד, גוש דן. התועלת הן של העיר תל אביב והן של הערים סביב היא מרובה, חלוקת המשאבים, הרווחים והתוצאות תהיה יותר הוגנת ויותר צודקת.

מטרופולין אשדוד

העיר אשדוד, בשני העשורים האחרונים צמחה מאוד והגיעה להיות העיר החמישית בגודלה בישראל. בתור שכזו, אשדוד מספקת שירותים רבים הן לתושבי העיר והן לישובים מסביב. האם אין זה הוגן שתושבי הסביבה יחלקו את העלויות ואת ההוצאות יחד עם תושבי העיר ?

באשדוד יש מוסדות רבים:  חינוך, תרבות, השכלה, בילוי, מסחר, פנאי, חוף ים, תיירות, נמל, בית חולים, מרכז עסקים, תחנת רכבת ועוד. מתקנים אלו משרתים את הסביבה כולה, גם את תושבי העיר וגם את תושבי הסביבה.
האם אין זה הוגן,  שתושבי הסביבה יחלקו את תחזוקת השירותים והעלויות האלו עם תושבי אשדוד?

הגיע הזמן להפוך את אשדוד למטרופולין ?

במציאות הנוכחית, תושבי הסביבה מקבלים שירות במגוון תחומים, אך אינם משתתפים בעלויות ובתחזוקת העיר.

העיר אשדוד משתייכת לאשכול 5 מבחינה כלכלית וחברתית, והעיר מספקת שירות ללא עלות לישובי הסביבה המשתייכים לאשכול 6-8 מבחינה חברתית. באשדוד יש אוכלוסיה גדולה שאינה משלמת את המיסים העירוניים מתוקף מצבה הכלכלי. במציאות הזו, ישנו ציבור קטן באשדוד המממן את השירותים העירוניים הן לתושבי אשדוד והן לתושבי הסביבה.

האם לא הגיע הזמן לספח את האיזור כולו, או במילים מכובסות יותר ליצור יחידה עירונית גדולה המיועדת לכלל תושבי האיזור.

נראה לי שאחת המטרות של פרנסי העיר לשיפור ופיתוחה של העיר אשדוד היא הפיכתה של אשדוד ליחידה עירונית גדולה הכוללת את הסביבה.

 

IMG_1304מסביב לאשדוד יש אוסף גדול של ישובים עירוניים, קהילתיים וחקלאיים המשתמש דרך קבע בשירותי העיר, ללא השתתפות במימון שירותים אלו.

אם העיר אשדוד לא רוצה לבדל את עצמה ולהעניק הנחות משמעותיות לתושבי העיר, נראה שהפיכת העיר ליחידה אורבנית חדשה היא פתרון מניח את הדעת, בעיקר בשל היתרונות הרבים הטמונים בו.

אפשר לחשוב הלאה, ולצמצם את המועצות המקומיות השונות, או לשלב אותן כארגון גג תחת העירייה באשדוד.

אמנם, מנהיגים מקומיים יתנגדו, מכיוון שיאבדו את עצמאותם, אולי גם יפסידו חלק מיוקרתם, אבל התועלת רבה מההפסד. הישובים יהנו מניהול אחד, ממערכת אחת הלוקחת בחשבון את צרכיהם של תושבי האיזור כולו.

נראה שהיישובים מסביב לאשדוד יהנו משיפור ושדרוג השרותים שהם מקבלים כיום. הישובים הקטנים הגיעו לניצול מירב היתרונות שלהם, כדי להתפתח הם , הישובים, צריכים לחשוב ביצירתיות לצאת מהקיים לבנות מציאות חדש. ההסתפחות של הישובים הוא אינטרס מובהק שלהם עצמם. אשדוד כעיר גדולה בעלת מערכות ניהול יעילות, עשוייה להיות בית חדש וטוב יותר לתושבי הסביבה.

אשדוד משתרעת על שטח של כ 47 אלף מ"ר ואוכלוסייתה מונה כ 230 אלף איש, הצפיפות בעיר היא 4750 איש לקמ"ר.

מה קורה בסביבה  הקרובה ? 

מועצה איזורית באר טוביה משתרעת על פני כ 127 אלף מ"ר, האוכלוסיה מונה כ 22 אלף איש והצפיפות  היא 172 איש לקמ"ר.
גן יבנה, משתרעת על פני כ 11 אלף מ"ר, האוכלוסיה מונה כ 25 אלף איש והצפיפות ביישוב היא כ 2000 איש לקמ"ר.
מועצה אזורית גדרות משתרעת על פני שטח של כ 137000 מ"ר, האוכלוסיה היא כ 5000 איש והצפיפות היא כ 360 איש לקמ"ר.

 

לאחרונה מתנהלים מגעים עם משרד הפנים להגדיל את השטח של העיר אשדוד, עם זאת, עדיין לא רואים תוצאות משמעותיות.

1.1 רעידת האדמה המפחידה מכולן

למה רעידת אדמה עכשיו ?

מה הסיפור של רעידות האדמה, ומדוע בשנים האחרונות הנושא עלה לכותרות, כאילו אנחנו נמצאים על פתחו של בור תחתיות המאיים להתהפך ולהרעיד את כל הארץ.

האם יש מניעים מוסתרים המעלים ביתר שאת את הנושא דווקא עכשיו.
מה השתנה היום, למעט העובדה שהתרגשו עלינו כמה רעידות אדמה ?
איך זה קשור לתמ"א 38 למינה ולהתחדשות העירונית הכל כך נכספת ?

לפני שאתייחס למניעים ולאינטרסים השונים של אלו המעלים את נושא רעידות האדמה לראש שמחתנו.
הנה סקירה קצרה של הרעידות המשמעותיות שהתרחשו באיזור שלנו, ארץ ישראל, במהלך  2000 השנים האחרונות.

אם כן הראשונה התרחשה בתקופתו של המלך הורדוס, בשנת 31 לפסה"ן, העדויות הן של כותבי העיתים והן של מגלי העבר מתייחסות לרעידה חזקה שהפילה מבנים, באיזור יריחו ובקעת הירדן, לאורך הקו המכונה
השבר הסורי – אפריקאי.

השבר הסורי – אפריקאי עובר מסוריה בצפון דרך בקעת הירדן ממשיך למפרץ אילת ומשם לאפריקה. הקו הזה, הוא קו המחבר בין לוחות יבשתיים, התזוזות היבשתיות הן הסיבה לרעידות המתרחשות לאורכו. הקו הזה פעיל מאוד, כל שנה נמדדות עשרות עד מאות רעידות אדמה רובן אינן מורגשות ללא אמצעים טכנולוגיים סייסמים.

הרעידה הבאה המתועדת הן בעדויות בני התקופה והן כתוצאה מחשיפות ארכיאולוגיות, התקיימה במאה ה -8, בזמן השלטון המוסלמי בארץ ישראל. העדויות הן רבות ומגוונות, שוב מוקד ותחומי הרעידה היו בבקעת הירדן יריחו, בית שאן, טבריה, שכם והסביבה.

רעידה נוספת, על גבול העת החדשה, הייתה באמצע המאה ה -18 פגעה בטבריה, בשכם ובצפת. הרעידה הזו מתועדת יותר מכיוון שהיו די אמצעים לתיעוד, גם ללא המכון לסייסמולוגיה.

 

כדי להבין את מהותה של רעידת אדמה, צריך לבודד את הפחדים מהאינטרסים ולהבין שאף אחד גם לא הגיאולוגים וגם לא המכון לסייסמולוגיה יכולים לחזות רעידת אדמה.
הרעידה הבאה יכולה להתרחש בעוד שעה או בעוד 100 שנה.
ההתקדמות הטכנולוגית של האדם הגיעה לתחזית של דקות עד שעות מהתרחשות רעידת אדמה, ודאי כזו שתהפוך את הארץ על פניה, לכן יש לבחון את המניעים של בעלי עניין בנושא.

 

בישראל של 2018 מתקיים ניסיון מתמשך לעורר ולעודד את שוק הנדל"ן, אבל מנגד לבלום את עליית המחירים ואיתם יוקר המחיה, נראה שהמטרה מנוגדת לאמצעים.

מרגע שהמדינה החליטה על תוכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, התעורר שוק הנדל"ן ליזמות מכל סוג, כיצד לחזק, כיצד לבנות היכן משתלם. אלו שאלות ש"כוחות השוק" יודעים לענות עליהן די בבירור.

בונים היכן שמשתלם.

היזמים והקבלנים הבינו את כוחות השוק ומשקיעים את מירב המאמצים לענות על הביקושים לנדל"ן ולמקסם את ריוחיהם. לגיטימי וזכותם המלאה.

המדינה מנגד, במסגרת הפרטה של כל מה שניתן, הפריטה לחלוטין את נושא הטיפול. המדינה התפטרה מתפקידה לתכנן, לפקח ולהגן על האינטרסים של הציבור. כך אנו עדים לדיונים מתמשכים בין יזמים לבין בעלי דירות. מאבקי כוחות, מעטים מהם מגיעים לבתי המשפט, אבל רובם ממשיכים להתגושש דיירים בינם לבין עצמם והיזמים מעודדים מהצד או מהחזית. נכון לעת הזו, תוכניות התמ"א 38 הן מנגנון משוכלל לנישול הדיירים מנכסיהם, שלרבים מהם אינן מעניקות שיפור כשלהו ברמת ובאיכות חייהם.

היזמים כאמור יודעים טוב יותר מהמדינה לקרוא את "כוחות השוק" והכן הם משקיעים את מירב המאמץ בבניה במרכז המדינה, גדרה – חדרה. הבעיה כאמור לא במרכז, אלא דווקא לאורך השבר הסורי-אפרקאי, זאת אומרת בפריפריה. שם הרחק בפריפריה הרחק מהעין הרחק מהלב לא הגיעו יזמים וקבלנים ומנגד המדינה ממשיכה לצפות מהצד ולהמתין. המדינה מידי פעם משדרגת את התנאים, אבל אלו רק מחזקים את המוטיבציה לבנות יותר ובאגרסיביות במרכז המדינה, שם משתלם.

אם כן, מדוע עכשיו בקייץ 2018, ב"עונת המלפפונים", נושא רעידות האדמה עולה לכותרות ?

זהו בסך הכל, עוד ניסיון של אינטרסנטים שונים לעורר את הפחדים של כולנו ולהרתם להעניק עוד תועלות ליזמים ולפטור את המדינה מתפקידה הפשוט, לדאוג לציבור במקום שכוחות השוק לא מטפלים.
במילים אחרות תפקיד המדינה לטפל ב"כשלי השוק", להפשיל את השרוולים ולייצר פתרונות לחיזוק מבנים מפני רעידת אדמה, בפריפריה, שם ורק שם יש צורך חיוני.

 

אשדוד ב 2017 עברה מהפכה

מגדל השעון

אשדוד ב 2017 עברה מהפיכה, היא התחילה ברוח של שינויים.
עיריית אשדוד החלה, בלי הודעה מראש בכמה פרוייקטים גדולים ששינו את אורח ואיכות חייהם של תושבי העיר.

אחרי חגי תשרי, פרץ פרוייקט ה reway לחיי היומיום. ככל שעבר הזמן התברר שהתוכניות היו מוכנות כבר כמה שנים, אבל בעירייה לא חשבו לקיים דיון ציבורי, לשתף את תושבי העיר בקבלת ההחלטות. בהמשך נוספו פרוייקטים נוספים, של שינוי ובניית תשתיות בכל רחבי העיר.
התחושה היא שאשדוד מנסה להצדיק את היותה עיר גדולה, בהקמת פרויקטים מגלומניים, אבל מנהיגי העיר שכחו כמה מושגים מינימליים בניהול עיר מודרנית וגדולה.
תושבי העיר היא מהותה.
עיר גדולה המורכבת מציבורים רבים ומגוונים חייבת לקיים דו שיח עם התושבים, אחרת זה יהיה מטרופולין דיקטטורי. 

מנהיגי העיר חייבים להתפכח, עיר גדולה כוללת את תושביה.
העירייה, על מנהיגיה, מתנהגת כאילו היא נמצאת במלחמה נגד תושביה, מרבית הפרויקטים לא לווו בהסברה או בהכנה של התושבים. חלק מהפרוייקטים התחיל בניגוד למינהל תקין ללא היתר כראוי, ללא שיתוף הציבור.
הפרוייקטים האלו נתפסים כפעילות גרילה תוקפנית של הערייה והעומד בראשה " עם בוקר פשטו על העיר כוחות העירייה…"

 התושבים לא נלקחו בחשבון, מנהיגי העיר מסתגרים להם בקומה חמישית בבניין העיריה ואינם מקבלים קהל. 

ראש העיר, הוא נבחר על ידי הציבור

באשדוד התארגנו קבוצות פעולה לעצור את הרס העיר או לפחות להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות. אבל בעירייה מודעים לחולשה בניהול, בפיקוח של העירייה עצמה לכן לא התייחסו לתושבים.

זו הייתה שנת 2017 באשדוד.

גם 2018 התחילה והמשיכה את המגמה הזו, של זילזול בתושב…

אשדוד מפתחת מודעות עירונית

בשבועות האחרונים, נראה שתושבי העיר אשדוד הרגישו על גבם את הקש העלול לשבור את גבם. עיריית אשדוד החלה בפעילות אגרסיבית לשנות את העיר ולהרוס את המרקם החברתי שנוצר בעיר מאז הקמתה.

סגירת העסקים באשדוד, היא הפעולה האחרונה בשרשרת פעולות תוקפניות של הנהגת העיר כנגד העיר ונגד תושביה, והיא עלולה להיות "הקש האחרון שישבור את גב הגמל".

אשדוד ואשדודים פעלו עד כה במין נתק, הם השאירו את ניהול העיר בידי מנהיגים שבחרו, או נכון יותר לא בחרו. הם, תושבי העיר, לא ייחסו חשיבות לבחירות לראשות העירייה ויום הבוחר הפך ליום בילוי ומנוחה. יום שנוצל למנוחה וטיול, אבל רבים לא מימשו את זכותם ואת אחריותם לבחור מנהיגים. במציאות הזו העיר אשדוד על תושביה הנפלאים יצאו כל יום לעבוד, כמחצית מהם מצאו את פרנסתם מחוץ לעיר. כך הפכה אשדוד לעיר שינה, ממנה יוצאים לעבודה ואליה חוזרים לאסוף את הילדים ולישון. כך חוזר חלילה במשך שנים רבות וארוכות. תושבי אשדוד הנהדרים פשוט הפקירו את העיר לאלו שהבינו את הפוטנציאל, אוכלוסיות ומגזרים שידעו להגיע בפקודה ליום הבוחר, לשלשל פתק ועליו רשום שמו של ראש העיר המוצע, ובפתק נוסף יכלו לבחור את הקבוצה המפלגה שתייצג אותה.

לפני כשנה החל במפתיע פרויקט ה reway, שדרוג חלק ממערכת הכבישים בעיר. הפרויקט החל במפתיע ושיבש את מהלך חייהם של רבים. זעקת התושבים, לא הצליחה לחדור את חומות הקומה החמישית בבניין העיריה בלשכתו המתפארת והמתנשאת של ראש העיר יחיאל לסרי.
דובר העיריה נשלח לדברר את העיריה, והוא בזחיחותו הציע לתושבי העיר: אם אין כביש למכוניות, שירכבו  על אופנים.

התושבים, מפריעים לו, לראש העיר…

בשנה האחרונה הציבור באשדוד הבין, שאסור להפקיר את הרחוב ואת העיר להנהגה שאינה רואה את טובת התושב, שהמדיניות שלה היא לא, לשיתוף הציבור, לא לאפשר לתושב להביע את דעתו או לקחת חלק בתהליך קבלת החלטות בעיר

במשך שנים רבות ראש העיר היה איש הגון שראה את טובת הכלל ופעל כמיטב יכולתו ליצור איזונים ובלמים. כך העיר התפתחה כאילו מעצמה. התוצאה הייתה סבירה.

במהלך השנים מאז הקמתה, אשדוד התפתחה בעיקר בתחום המסחר ובתחום הבניה למגורים וכך חיזקה יותר ויותר את מעמדה כעיר שינה. בשנות ה 90 של המאה הקודמת החל שינוי בעיר, עולים רבים הגיעו מקצווי תבל, בעיקר משאריותיה של ברית המועצות לשעבר.
בעשור האחרון, אחרי שהעולים הצליחו להתבסס בעיר ובמדינה החדשה, גילו שהפוטנציאל של העיר אינו ממומש, וודאי לא בעבורם.

העליה של שנות ה 90 הביאה כוחות רבים חדשים ויצירתיים, שחברו לכוחות מקומיים בעיקר של צעירים חסרי מנוח.
תושבי העיר גם הצעירים וגם הוותיקים וגם העולים, גילו שהעיר הנחמדה והנעימה לשפת הים התיכון נשדדת ונגנבת על ידי קבוצות מיעוט שהשכילו לנצל את חוסר המודעות העירונית ואת חוסר האחריות של האשדודי הממוצע.

מזה עשור מנהיגים את אשדוד קבוצות מיעוט, השולטים במוסדות השלטון העירוני, מועצת העיר אשדוד והנהלתה, והם, מתברר, דואגים בעיקר לציבור שבחר אותם ומקדמים בעקביות את סדר היום הפוליטי.
בלי לשים לב העיר אשדוד שינתה בתקופה הזו את פניה, והחלו להתעורר מתחים בין קבוצות שונות באשדוד. הנהגת העיר בראשות ד"ר יחיאל לסרי, החליטה לשנות. הסיסמה הנשמעת מפי פקידים שונים בעיריית אשדוד, אנחנו משנים, זכותנו לשנות. כך הצהיר מהנדס העיר דורון חזן, בועדת הבנייה המקומית, וכך אומרים פקידי עירייה נוספים.

השינויים האלו, אינם משקפים את דעת תושבי העיר, ההחלטות מתקבלות בחדרי חדרים ללא אפשרות של מי מהתושבים להשפיע על החלטת המשנות והפוגעות הן באורח חייהם של התושבים והן במרקם החברתי של העיר.

שתיקת הנהלת העירייה עברה מזמן את גבול הטעם הטוב, והיא מבטאת זילזול, ובוז לתושבי העיר.

מתברר שגם תושבי אשדוד מתחילים להתעורר, לפעול, ברשתות החברתיות, בבתי המשפט וגם ביציאה לרחובות.

הפגנות המחאה של תושבי אשדוד מזכירות יותר ויותר תהליכים של הפיכה חברתית. הנהגת העיר בעיוורונה בטיפשותה אינה מבינה את פוטנציאל ההרס שאליו היא מובילה את העיר.

פרויקט אשדוד ברשת

ב ashdodlive התחלנו בפרוייקט "אשדוד ברשת", שבו נעלה את פעילי הרשת למינהם, החל מתושבים בעלי נוכחות גבוהה ברשת ועד דפים וקבוצות העוסקים בנושאים שונים: מחאה, דאגה, תקשורת ועיתונות, פוליטיקאים, עיריית אשדוד וקבוצות נבחרות הפועלות למען תושבי העיר אשדוד.

טובת העיר אשדוד היא אוסף של טובות שונות, שאת כולן מייחד הרצון והאהבה לעיר ותושביה.

 

המחאה האזרחית המאוחדת – מחזירים את אשדוד לאשדודים

נלחמים על הבית – אשדוד

NO WAY – אשדודים הולכים בנתיב שפוי

אשדודלייב | Ashdodlive

כל מה שמפריע לי באשדוד

אשדוד חופשית

 

 

תמי אברהמי – אשדוד היום

אשדוד10 – Ashdod10

כאן דרום – אשדוד

אשדוד שלנו

עופר אשטוקר – תקשורת ועיתונות

אשדוד

אשדוד לכולנו

אשדוד בפייסבוק

הדף של הלן גלבר

תנועת אשדודים

שמעון כצנלסון

 

רפי אוליאל

גבי זולטן

סער גינזבורסקי

שמוליק דואק

יניב קקון

אייל בן שמחון

גיא סער

 

מונארט מרכז תרבות

המשכן לאומנויות הבמה

מרכז כיוונים אשדוד

עיריית אשדוד – הדף הרשמי

תיירות אשדוד

מועדון ספורט אשדוד – הדף הרשמי

Maccabi Ironi Ashdod – מכבי עירוני אשדוד

תרבות אשדוד

קונסרבטוריון העירוני אקדמא אשדוד

התזמורת הסימפונית אשדוד

התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד – The Israeli Andalusian Orchestra

Ashdod Art Museum מוזיאון אשדוד לאמנות

גולשי אשדוד – Ashdod Surfers

מינהלת רובע ט' והרובע המיוחד – עיריית אשדוד

מינהלת רבעים סיטי ומרינה – עיריית אשדוד

עיריית אשדוד מינהלת טו' טז' יז'

בית החולים הציבורי אסותא אשדוד

נמל אשדוד – Ashdod Port

כל מי שמעוניין לחבר ולקשר את הפעילות שלו ברשת, אצלנו באתר אשדודלייב  מוזמן לבקש פה בתגובה למטה.

ראש העיר אשדוד, האם פתחת במלחמה נגד תושבי העיר

אשדוד, האם אשדוד תוביל את המאבק הציבורי נגד התעלמות המנהיגות הנבחרת מתושבי הערים ובאזרחי המדינה ?
 
לא ניתן להפריד את הדת מהמדינה, זהו ערך יסודי של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.
 
אבל…
הדת צריכה להיות עניינו האישי של האזרח, המרחב הציבורי חייב לשקף את הציבור כולו, כל מרחב ציבורי מוגדר על ידי קבוצות ציבוריות.
לכל מרחב ציבורי יש את הציבור שלו.
יום השבת הוא יום חשוב ומיוחד שכל ציבור מנהיג בו את הכללים שלו במרחב הציבורי שלו. שלו ולא במרחבים ציבוריים אחרים.
 
במהלך כ 70 שנות המדינה המאבק על אופיה של המדינה לא פסק לרגע, גם בתחום הדתי המאבק לא פסק מעולם.
 
אבל…
נקבעו כללים ומנהגים, נקבעו מרחבים ציבוריים, הוגדרו תחומים במהלך השנים. הכללים והמנהגים האלו התקבעו ויש להם משמעות חשובה. המרחבים האלו נוצרו והתפתחו כי החברה הישראלית היא חברה חיה, נושמת, בועטת ויוצרת, אין דרך לעצור את ההתפתחות.
 
המנהיגות באשדוד, בערים אחרות וגם המנהיגות הלאומית חייבות להבין ולאפשר את ההתפתחות ולא לנסות לכפות ולהרחיב את המפריד בחברה הישראלית.
 
הסכם הסטטוס-קוו, שנחתם בין דויד בן גוריון למנהיגי אגדות ישראל לפני הקמת המדינה, הוא קו-מנחה. קו גבול המאפשר את הקיום ביחד, לכן אין אפשרות להפריד את הדת מהמדינה.
 
אבל…
תנו לחיים להמשיך ולהתפתח, לא ניתן לכפות את ההפרדה.
אסור להם, למנהיגים, למשל ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי למלא פיו מיים.
ראש העיר חייב לייצג את כל התושבים באשדוד לא רק את חברי מועצת העיר שנמצאים איתו בקואליציה. ראש העיר יחיאל לסרי, אינו יכול להזניח את שאר התושבים. כל תושבי העיר אשדוד הם אשדודים.
 
ראש העיר יחיאל לסרי !
הגיע זמן שתפגין מנהיגות, שתפגוש את התושבים, שתקשיב לתושבים, שתשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. מעשיך בשנתיים האחרונות מבטאים זילזול בתושבי העיר.
 
ראש העיר יחיאל לסרי וחבריך להנהגת העיר, האם פתחת במלחמה נגד תושבי העיר ?

אשדוד | בחירות 2018

ב30 באוקטובר יתקיימו הבחירות המוניציפליות, באשדוד. כמו בערים רבות, גם באשדוד הרחובות רוחשים,ישנם שינויים וחידושים רבים, רבים מתושבי העיר הפכו להיות מעורבים יותר ממה שזכור בשנים האחרונות.

התחדשות עירונית ? 

לא כולם אוהבים את התחדשות הזו. לכן ניתן לראות כיצד גם באשדוד גם בערים אחרות, קם  במהירות מטה מאבק עירוני, כזה המנסה לגרום למפלגות ולמנהיגים הפוטנציאלים, לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות העירוניות. כידוע התנהלות הרשות המקומית מעניינת את התושבים, שכן מדובר על איכות החיים הבסיסית ביותר. הרשות המקומית, המועצה או העירייה שולטת במשאבים אדירים והיא קובעת את סדר העדיפויות, לאן להפנות משאבים, מי הן האוכלוסיות או השכונות שבהן נדרשת השקעה, פיתוח או שיפור.

הבחירות לעיריות, אמנם מתקיימות פעם ב 4 שנים, אבל ההחלטות והשינויים בעיר מתקבלים במהלך כל התקופה. לכן הדרישה הבסיסית לשתף את הציבור, לא רק שהיא צודקת היא הוגנת והיא מחויבת המציאות.

לרשויות המקומיות, כאמור יש סמכות רחבה מאוד, כמוכן יש מינעד רחב מאוד של "שטח אפור", זאת אומרת המון מקום לשיקול דעת ולפרשנויות של עו"ד גדולים וחשובים. מתברר לאחרונה, במיוחד לאור תכניות ופרויקטים ברמה הלאומית, שלעירייה, לרשות המקומית יש סמכות לקבל או לדחות פרויקטים או השקעות שהמדינה מחליטה להוציא לפועל.

לעירייה יש עוצמה אדירה והיא אינה מהססת להשתמש בה

 הציבור מבין, היום, מעט באיחור שלרשות המקומית יש שיקול דעת וסמכויות נרחבות מאוד. הרכב המועצה העירונית באשדוד הוא כזה המאפשר לראש העיר, בעזרת הקואליציה שגיבש אפשרויות בלתי מוגבלות ליזום, לשנות, לחדש, להרוס ללא שום צורך לקבל אישור או לשתף את הציבור. רבות מההחלטות מתקבלות בדרך פורמלית, אבל הרחק מעיני הציבור. גרוע יותר המרחק בין קבלת ההחלטות  לבין ההוצאה לפועל של ההחלטות  רב ביותר, עד כדי שנים. כך הציבור פשוט מורדם ואינו מצליח לקשר בין ההחלטה לביצוע. תחושת אי האמון במנהיגי העיר הנבחרים נפגעת, מסכלת ומעוררת את הציבור להביע את מחאתו.

היום, שנה לפני הבחירות, מתחילות להתארגן קבוצות שונות, המפלגות בקואליציה מנסות לשפר עמדות, לחזק את מעמדן לקראת הבחירות.
מפלגות ומועמדים פועלים לגייס תמיכה לחבור למועמדים נוספים כדי לקדם את מעמדם. מפלגות מתחילות לחזק את בסיסי התמיכה שלהם במפגני כוח, או בערבי יחד שנועד "לספור את החיילים" לקראת הבחירות.

ערב דיון של תנועת אשדודים 26/11/2017

בתחילת השבוע באולם מקומי נאספו כמה מאות של תושבים מהעיר אשדוד. במבט חטוף נראה היה אוסף של אנשים שהקשר בינהם הוא מקרי ביותר, ככל שנמשך הערב הפרצופים הפכו למוכרים יותר.

יריית הפתיחה למרוץ לעיריית אשדוד נורתה, אומנם הרף הונמך, המטרה המוצהרת,היא כניסה למועצת העיר.
לא נאמרה, לפחות לא במפורש, המילה ראשות העיר.

בערב הזה צוין, בין היתר, יום השנה החמישי להקמת התנועה, נערכו שולחנות דיון לפי נושאים שונים, נרשמו מטרות שאיפות, כוונות לקראת בניית תכנית עבודה לשנים הבאות, וגם הכנות לבחירות הקרבות.

זו לא טעות זו מדיניות, לא לשתף את הציבור

תהליך קבלת ההחלטות בישראל גם במערכת הפוליטית העירונית, הוא די עקום,פרויקטים מתוכננים כמה שנים מראש, הרחק מעיני הציבור, כמעט במחשכים ואחרי כמה שנים  מוצאים את דרכם למציאות בהפתעה גמורה.

בשלב הרעיוני המוקדם, המדינה מנהלת משא ומתן, מבטיחה הבטחות שונות לרשויות המקומיות ומקבלת אישור כללי כחוק, בהצבעה במליאה המועצה המקומית.האישור הכללי הזה מתקבל בשלב כל כך מוקדם שרבים מחברי המועצה המקומית או נציגי הציבור לא מבינים לחלוטין הן את הפרויקט והן את התהליך הארוך והמורכב לביצוע.

בשלב התכנון, יושבות וועדות במשרדי הממשלה בדרך כלל משרד הפנים ומשרד האוצר ובמשרדים הרלבנטים. הם פשוט מנהלים את התהליך, ככל הנראה בהתאם לחוקים ולסטנדרטים, בסופו של תהליך, שנמשך שנים רבות 3-8 שנים.

שלב השכנוע, כדי לפתות את הרשות המקומית, לעיתים המדינה מעבירה תקציבים ייעודיים לפרויקטים החשובים לרשות המקומית. תקציבים אלו נכנסים לתקציב העירייה מתוך תכנון ומחשבה שהאישורים הסופיים יאושרו ברשות המקומית.

דוגמאות לכך:

  • פרויקט ה reway באשדוד קיבל אישור רעיוני ב 2012/13 ויצא לפועל ב 2017.
  • הסכם הגג באשדוד, לפני אישורו במועצת העיר ( האישור היה אמור להתקבל באוגוסט 2017, ונדחה מעט בעקבות התנגדות התושבים ובסיוע של בית המשפט),  המדינה כבר העבירה סכום של כ 800 מיליון ש"ח שנכנס לתקציב 2017.

שלב הביצוע, בוקר אחד בהיר, לפעמים ימים ספורים לפני כן ישנן הודעות, מתחיל ביצוע בפועל של הפרויקט, העיר נסגרת, כבישים נחסמים, פקקים מצטברים הגיהנום מתחיל. תושבי העיר מגלים שהפכו להם את חייהם ביום אחד, כמעט ללא הכנה, כמו טיפול בהלם. הציבור מגלה שהשינוי הזה, הולך ללוות את יומם לא שבוע ולא חודש, כמה שנים. פרויקט reway באשדוד מתוכנן להתבצע במשך שנתיים.

התהליך הזה גורם לתרעומת ותסכול אדירים בקרב הציבור, הן על חוסר ההתייחסות אליו, הן על חוסר שיתופו בתהליכי קבלת ההחלטות, הן בזלזול המופגן של מנהיגי העיר, הן בחוסר אמפתיה לקשיים האדירים שהתושבים נאלצים לסבול.

בתהליך הזה יש מימד גדול מאוד של הימור וזחיחות דעת, ראש העיר מתכנן לסיים את הפרויקט לפני הבחירות 30.10.2018. 

אם הפרויקט יסתיים בהצלחה, הוא, ראש העיר יקנה את עולמו מחדש, אם לא יסתיים הפרויקט זעמו של הציבור יסלק אותו מהקומה החמישית בבניין העיריה. הקומה החמישית, שם ממוקמת לשכת ראש העיר לא ראתה את הציבור כמה שנים, עובדה המגבירה עוד יותר את התסכול והזעם כלפיו.

הבחירות בפתח, וכמו שנכתב מועמדים ומפלגות מתחילים להתארגן לקרב חייהן, עם כל הכעס כלפי העיריה ופרנסיה, ניתן לראות גל של התעוררות, יותר תושבים החליטו לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות, הן בהצטרפות לעשייה פוליטית והן עם שאיפה לצאת ולבחור ביום הבוחר.

 

1.0 תמ"א 38 מנגנון לנישול הדיירים

התדמית של פרויקט תמ"א 38 כניצחון לכולם (win win situation) הוא מטעה בלשון המעטה. למעשה זהו מנגנון משוכלל שנועד לגנוב ולנשל את הדיירים מרכושם.

כדי להבין את המשמעויות הנסתרות של תמ"א 38 למינהו, יש לבחון את ההשפעות של הפרויקט על מי שקשור אליו. מי מרוויח ומי מפסיד.

 

כמו שנכתב על ידנו בעבר, פרויקט תמ"א 38, או בשם החדש והמכובס "התחדשות עירונית", זהו פרויקט המעניק לבעלי ההון מאות מ"ר וקרקע בחינם, לבניית דירות חדשות, ומעניק לבעלי הדירות אפשרות לשדרג את דירותיהם. הנכסים מעלים את ערכם על ידי חיזוק היסודות, שיפוץ החזית, הכנסת טכנולוגיה חדשה בחלק מהדירה, הוספת קומות, הוספת מעלית, הגדלת הדירה בעשרות מ"ר בודדים וככל הנראה גם העלאת ערך הדירה.

פרויקט תמ"א 38 או התחדשות עירונית הוא מנגנון
לנישול והשתלטות על נכסי הדיירים.

חשוב להבין שבעלי הדירות אינם מקבלים תמורה ממשית, כסף ביד. מימוש התמורה מחייב מכירת הנכס. במילים אחרות הפיתוי לבעלי הדירה הוא בפיתוח, שדרוג הדירה ובסופו של הפרויקט, העלאת ערך הנכס.

אם לחלק מ
בעלי הנכסים, אין ולא היו אפשרויות כלכליות מלכתחילה
(מוחלשים מבחינה כלכלית וחברתית ), הרי שבסופו של הפרויקט הם יצטרכו לשלם כפול ויותר ממה ששילמו לפניכן על התחזוקה השוטפת של הנכס. אם כך, נוצר מסלול המחייב את בעלי הנכסים, שהעבירו חלק ניכר מזכויותיהם לידי היזמים, לעזוב ולמכור את רכושם ולעבור למקום אחר באותה רמה שבה חיו לפני הפרויקט.

אמנם, רעיון  ההתחדשות העירונית, נשמע טוב, אפילו טוב מאוד, אם כן, מדוע במשך כ 15 שנה רק 1-2% מהמבנים בעלי הפוטנציאל נכנסו לפרויקט תמ"א 38 ?

התשובה המידית, היא שכוחות השוק, כנראה יודעים דבר או שניים.
זה לא מאוד משתלם. לא ליזמים, לא לבעלי הדירות ולא בלרשויות, וודאי לא בפריפריה.

מדוע ערים רבות מקדמות את הפרויקטים האלו, האם לא בדקו את הערכים. את מי משרתים ראשי הרשויות, את התושבים, את העיר או את בעלי ההון ?

 

0.9 הסכם גג באשדוד

אשדוד מצטרפת למאבק הארצי נגד תכניות הבנייה בערים

תושבי אשדוד מאחדים כוחות עם תושבים בערים רבות בישראל, ויוצאים למאבק נגד מוסדות התכנון והבניה. ערים נוספות שהצטרפו למטה המאבק ארצי הן: נתניה, הרצליה, כפר סבא, הוד השרון, אשדוד, רמת השרון, פתח תקוה, קרית אונו, תל אביב, באר יעקב, נהריה וכן המועצה המקומית עמק חפר.

הקמת הממשלה הנוכחית, לוותה בתהליכים רבים של שינוי, כאשר יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, הצליח לרכז סמכויות רבות, כדי לממש את סדר היום של מפלגתו כולנו. כחלון למד מניסיונו הכושל של יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד, שלא הצליח להבטיח את מימוש סדר היום שהבטיח. 

הזרוע הביצועית היעילה ביותר בישראל

משה כחלון קיבל את משרד האוצר, הוא הצליח לרכז תחת משרתו סמכויות רבות, בין היתר את האחריות על מנהל מקרקעי ישראל, על היחידות במשרד הפנים האחריות על תהליכי התכנון והבנייה. כך הצליח ליצור את הזרוע הביצועית החזקה ביותר במשק הישראלי, את משרד האוצר.

שיתוף הפעולה  של "פקידי האוצר" עם הרשויות המקומיות, הפכו את ראשי הערים בישראל לזרוע הביצועית של המדינה, של מוסדות התכנון וביחד, הם פועלים במרץ רב כדי לקדם תכניות להתמודדות עם בעיית הדיור בישראל: הפרויקטים של שר האוצר: "מחיר למשכן", בו מתקיימות הגרלות הקובעות את הזכאות לדירות ברחבי הארץ. כחלון כשר אוצר קושר את ראשי הערים ב "הסכמי גג" המעניקים חבילות מאוד מפתות לעיריות, למשל אשדוד,  שיתחייבו לבנות בהיקפים גדולים מאוד. חבילות ההטבות כוללות: תקציבים מוגדלים, תוספת שטח לעיר וסיוע בפרויקטים החשובים לעיר: חינוך, תשתיות, מבני ציבור, תעשייה ועוד.

לא, לשיתוף הציבור, זו המדיניות.

לצד התועלות שהערים מקבלות, יש התנגדות עזה של תושבי הערים להסכמי הגג, המאיימים על איכות חיי התושבים, מאיימים לשנות את אופי הערים ללא דיון ציבורי. מתברר שהסכמי הגג, נידונים זמן רב ללא ידיעת הציבור. העירייות קיבלו כבר מקדמה בתקציבהן על חשבון הסכמי הגג, כפי שניתן לראות בתקציבי העיריות ל 2017. למשל תקציב העיר אשדוד שהוגש ב 4/1/2017, כולל סעיפים בסכום כולל של למעלה מ 850 מיליון ש"ח לפרויקטים שונים

לאחרונה החלה התקוממות עירונית, והיא מקיפה את תושבי הערים: באשדוד, בפתח תקווה, בראש העין, קרית גת המתגייסים למאבק .  תושבים בערים אלו עתרו לבית המשפט נגד מימוש הסכמי הגג, במיוחד לאור המדיניות של המדינה דרך ראשי הערים, שלא לשתף את הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות. בעיר אשדוד, התכנסה הנהלת העיר לאשר את הסכם הגג, בהודעה מוקדמת של שבוע בלבד. בית המשפט חייב את העירייה לקיים דיון נוסף ולהעביר את פרטי ההסכם לעותרים: חברי אופוזיציה, תושבי העיר והחברה להגנת הטבע.

ניתן לראות שמאבק תושבי הערים בישראל נמצא בראשיתו, אבל התעוררות הציבורית, ההתגייסות של תושבים וארגונים בגיבוי בית המשפט ממלאות את מפרשי המאבק האזרחי. האם ישראל נמצאת בשלב נוסף של המאבק לצדק חברתי, שסחף ב  2011 את שכבות הביניים בישראל.
המהפכה, כאמור, בתחילתה, אבל ימים יגידו מה יהיה בסופו של
"הקייץ הישראלי 2017".